פרשת השבוע עם הרב אילן צפורי

דברים

 
סרטון 3 דק' על הפרשה   
 
 
מנהיגות של נס ומנהיגות של טבע
 
מאוד מפתיע הוא לראות בפרשתנו איך משה רבנו תולה את אי-כניסתו לארץ בחטא המרגלים, לאחר שהורגלנו כבר לחשוב ש"מי מריבה" הם הסיבה: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבא שמה וגו'" (דברים א, לז ועיין באור החיים הקדוש).
לא רק מפתיע אלא אף מתמיה, לכאורה, שהרי התורה בעצמה אומרת במי מריבה: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל ולכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ, יב).
אלא, המעיין בפסוקים של מי המריבה יגלה שְמה שנקרא "חטא" אצל משה, הוא דוקא התגובה שלו להתנהגות הפרועה של העם. העם מתחיל להתלונן: "ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו למקום הרע הזה וגו'" (במדבר כ, ה), ותגובת משה ואהרון היא: "ויבא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אהל מועד" "כדמות בורחים" (ר' אבן עזרא) "ויפלו על פניהם" "להתפלל". בני ישראל באים למשה ואהרון עם טענות קשות, אך משה ואהרון לא משיבים להם דבר, אדרבה, ממהרים לאהל מועד להתפלל ולדרוש את ה'. לכאורה היה להם להשיב להם, להוכיח אותם לְדַבֶר!
בני ישראל שפירשו את השתיקה הזו כהצדקת טענתם, יצאו בהרגשת נצחון, ומובנת אם כן הטענה נגד משה ואהרון: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", והרי בענין המים כן היה קידוש השם - כפי שמפורש בפסוק "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם". אלא בענין הדבור, לא היה קידוש השם. ואף כאשר ה' נתן למשה הזדמנות לתקן את הדבור, על ידי דבור אחר, שיכול להביא לקידוש השם, הדבור אל הסלע ("ודברתם אל הסלע"), משה לא עושה זאת - השתיקה הרועשת של משה נמשכת ואף כי משה דבר בנתיים: "שמעו נא המרים וגו'" זה כנראה לא בדיוק מה שהעם היה צריך לשמוע, כפי שאומר רש"י בגמרא (יומא פו ע"ב): "ומשה מת במדבר על שמעו נא המורים".
כשאנו באים לדבר על משה רבנו, איש האלוקים אנו, שאיננו מבינים אף לא אפס קצהו של עוצמת קדושתו - חייבים אנו להשיל נעלינו מעל רגלינו וללמוד את הנהגתו, ולא ח"ו לשפוט אותה.
בלכתנו אחר המפרשים, אנו מגלים שכאן, בחטא המרגלים, נעוצה סיבת אי-כניסתו של משה לארץ ישראל, דוקא משום שעם ישראל איבד את הזכות להיות מונהג על ידו. כך עולה מדברי האור החיים הקדוש (על דברים א, לז): "והנכון הוא על פי דבריהם שאמרו (תענית כט ע"א) בפסוק 'ויבכו העם בלילה' וגו' (במדבר יד, א) קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה, שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט ע"א) שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש, לא היה הבית נחרב".
הענין הוא שהנהגת משה היא הנהגה על פי מידת החסד האלוקי (כפי שמוסבר באריכות בספר "קול התור"). זו ההנהגה הזוכה לנסים גלויים, אך מדרגת בני ישראל צריכה להתאים לה. הנהגתו של יהושע, היא הנהגת מידת הדין - הנהגת ההשתדלות בתוך העולם, בו הקב"ה מסתיר את פניו ונותן לנו להתמודד עם כוחות הטבע, עם מחשבות עקומות של בני אדם, עם רמאים ועם גזלנים. בחטא המרגלים, משמאסו בארץ חמדה, נגזרה הגזירה שההנהגה תהיה הנהגת הטבע, הכניסה לארץ תהא בדרך הקשה, את הארץ יקנו בזעה ובדם, בדרך העשיה, בדרך המלחמה. משה הוא המנהיג של עם ישראל כאשר העם בגדלותו, נשמתו הכוללת של משה שייכת להופעה האדירה של עם ישראל בתיקונו (מה שיחזור כשיבא מלך המשיח, כפי שמובא בשם הזוהר). יהושע הוא המנהיג הישראלי הארצי, ולכן נאמר מיד בפסוקים "גם אתה לא תבא שם, יהושע בן נון העֹמד לפניך הוא יבא שמה, אֹתו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל".
"חטאו" של משה איננו אלא גודלו ואינו אלא חטא העם. משהבין משה שהעם איבד את הזכות להיות מונהג בדרך הנס והגודל, ויצטרך לעסוק בבנינו הלאומי בדרך הטבע, הוא למעשה פינה את מקומו, בשיא הענווה, לתלמידו הנאמן, יהושע בן נון, המתאים יותר להנהגה זו בעיניו (עיין קול התור). ובכל זאת התמלא ה' רוגז עליו, משום "שאם משה היה מקדש שמו יתברך (במי מריבה), היו ישראל חוזרים לטהרתם שהיו בה קודם חטא המרגלים" (כלשון האור החיים הקדוש).
בתחיה הלאומית של דורינו, אין ספק שעדיין לא הגענו למדריגה שתאפשר לנו להיות מונהגים על ידי משה, ובודאי יש לנו לדבוק בהנהגת יהושע, הנהגת ההשתדלות והנחישות נגד כל המפריעים לתקומה הלאומית. אך אל לנו לשכוח שבמקביל צריכים אנו לשוב ולהשיב את עמנו למדריגת הגודל המתאימה לנו, שאתה נוכל לקוות להיות שוב ראויים ל"הנהגת משה".

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת