שאלה: האם מותר לשוטר להחתים כרטיס נוכחות בשבת?

תשובה: אין היתר לעשות שום מלאכה בשבת אם אין בה צד כלשהו של פיקוח נפש, החתמת כרטיס נוכחות בשבת אין בה כל צד של פיקוח נפש, ולכן אין היתר להחתים את הכרטיס בשבת. בבירור שעשיתי עם רבנות המשטרה, נאמר לי כי יש הוראה חד משמעית ומפורשת ששוטר שומר שבת לא יחתום על כרטיס נוכחות בכניסתו למשמרת בשבת או ביציאתו מהמשמרת בשבת. לכן יש להודיע ליומנאי במוצאי שבת שיציין ביומן הנוכחות את המשמרת שלכם בשבת כדי שישולם לכם שכרכם, אולם אין להחתים את הכרטיס בשבת.

שאלה: המציאות בתחנות היא שאין מספיק ציוד שאפשר לתת לכל שוטר באופן אישי, לכן לרוב השוטרים מחליפים את הציוד כאשר הם מתחלפים במשמרות. בשבת נוצרה מציאות שכאשר מגיעים למשמרת בתחנה צריך לחתום על הציוד של הניידת וזה כולל גם נשק אזיקים וכד'. האם הדבר מותר?

תשובה: ברור הוא ששוטר לא יכול לסייר בניידת בשבת בלי ציוד מתאים, וברגע שאתה עולה על ניידת צריך כמובן לדאוג שיהא לך ציוד מתאים שיוכל לסייע לך בעבודתך כשוטר. מאידך, קשה לתת היתר לחתום על ציוד כאשר יש כאן לפנינו בעיה טכנית שאולי ניתנת לפתרון. על בעיה זו שוחחתי עם מפקדי תחנות של המשטרה ושאלתי אם אפשר להתחשב ברגישות של השבת ולדאוג שהשוטר שומר השבת לא יצטרך לחתום בשבת על ציוד של ניידת, ואכן אחד ממפקדי התחנות אמר לי כי מצידו אפשר להכין מראש פתקים חתומים בהם נכלל כל הציוד של הניידת כולל נשקים (את המספר של הנשק אפשר בקלות לברר קודם השבת) שאותם יש למסור בשבת למופקד על הציוד ומבחינתו זה מהווה אישור של חתימה. נראה לי כי יש לאמץ הדרכה זו גם בשאר התחנות ולא להגיע למצב של חתימות מיותרות בשבת.

שאלה: הייתה לי משמרת ב (14:00-22:00) ביום שישי ולאחריה משמרת א (06:30-14:30) ביום שבת. בין המשמרות החלפתי חולצה, האם מותר להעביר את הסיכות (דרגות, תג שמי, סיכת אג"ם…) מהחולצה המשומשת לחולצה המכובסת?

תשובה: כתבו מקצת הפוסקים שהתוחב מחט ומחבר שני חלקי בגד בשתי תכיפות הרי הוא עובר על מלאכת תופר (משנה ברורה סימן שמ סקכ"ז). אולם רבים הם החולקים על כך (אגרות משה או"ח ב סימן פד, ציץ אליעזר יג סימן מג, הגר"ע יוסף בספרו לוית חן סימן קכא ועוד), מהטעם שחיבור במחט שונה מתפירה בחוטים, ולכן אין עליו שם תפירה.

והחזון איש (השמטות קנו) כתב שתחיבת סיכה דומה למהדק בקרסים שהוא לזמן מסוים ולכן שני חלקי הבגד אינם נעשים מאוחדים כמו בתפירה. ויש שכתבו שאם מדובר בחיבור של סיכת נוי, גם האוסרים בתחיבת סיכה לבגד, יודו שהדבר מותר, כיוון שלא אסרו אלא כאשר מחברים על ידי הסיכה שני חלקים של בגד, מה שאין כן בסיכה של נוי (אור לציון ח"ב סימן כט, אות ה).

לכן, מכיוון שחיבור סיכת הדרגות היא זמנית ואין מטרתה לחבר שני חלקים של בגד, הרי שדומה לסיכת נוי שלדעת הכל מותר לחבר בשבת.

שאלה: בשבת האחרונה עשיתי משמרת שלדי הכוונה למשמרות של 12 שעות רצופות מהשעה 18:30 עד השעה 07:00 בבוקר. בין המשמרות הוחלף ראש המשמרת ובגלל השבת, לא הודעתי לראש המשמרת שאני מחכה לו בתחנה מתוך מחשבה שהוא כבר יודע על כך, ולכן אין צורך לעלות בקשר בשבת להודיע על כך. לאחר זמן רב הוא קלט שאני בתחנה וכעס שלא הודעתי לו שאני חלק מהמשמרת הנוכחית ("מה אתה ראש קטן?"). האם נהגתי נכון או שהייתי צריך הודיע?

תשובה: בדברים אלה צריך להפעיל שכל ישר ולא להיות צדיק יותר מדי. כמובן שיש לשמור על השבת גם כאשר אנו משרתים בכוחות ההצלה, אולם חשוב להדגיש כי דווקא משום שאנו עוסקים במצווה של פיקוח נפש ושלום הציבור, אסור בשום פנים ואופן לנהוג בשבת באופן בו עלול להיגרם פגיעה במקצועיות או בעבודת השיטור. לכן אם לא ברור לך שהמפקד יודע על כך שאתה נמצא בתחנת המשטרה, חשוב מאוד לעדכן אותו על ידי הודעה במכשיר הקשר כדי שיוכל לצוות אותך בעבודה הדרושה עבור שלום הציבור.

שאלה: בחוברת מאמינים במשטרה מספר 3 הרב כתב שראוי ששוטר שומר תורה ומצוות לא יתנדב לעבודה בשכר בשבת. מה קורה כאשר יש מצב רגיש ויש קריאה כללית להתנדבות של כל השוטרים לעבודה בשכר בשבת, האם גם במקרה זה אין להתנדב לעבודה בשכר?

תשובה: אם קראת את דברי וודאי שמת לב לכך שכתבתי כי עבודה בשכר בשבת אינה אסורה באופן מוחלט, ובמקרים מסוימים, כגון כפי שציינת, כאשר מדובר באירועים חריגים שיש בהם חשש לשלום הציבור וצריכים לצורך כך לגייס שוטרים רבים בשבת כדי לשמור על הסדר, אף שזה נכנס בקטגוריה של "עבודה בשכר", הרי שמשום שלום הציבור ופיקוח נפש של הציבור ודאי שמותר לבצע משימות אלה גם בשבת.

שאלה: אנו מקבלים מהמשטרה פנסים רגילים שיש בהם נורות להט, האם מותר להשתמש בהם בשבת או שיש להעדיף לקנות פנסים שיש בהם נורת לד?

תשובה: ידוע הוא כי שימוש בפנס שיש בו חוט להט הוא איסור תורה. אמנם מעיקר הדין מותר לשוטר להשתמש בפנס עם חוט להט הואיל והפנס משמש אותו עבור צרכים שיש בהם פיקוח נפש, אולם וודאי שראוי להעדיף להשתמש בפנס שיש בו נורת לד שהסכמת הפוסקים היא שאיסורו מדרבנן. ואף אם עוסקים בהצלה ובפיקוח נפש, במקום שאפשר, ראוי הוא עד כמה שניתן למעט באיסורים (הרמ"א סימן סימן שכח, סעיף יב). בנוסף לכך, שימוש בפנס לד בשבת יש בו תזכורת שהיום הוא יום שבת, תזכורת שיש בה חשיבות למי שעוסק בהצלה בימי השבת ועלול עם הזמן לאבד את הרגישות לערך שמירת השבת. לכן, ראוי לעשות מאמץ כדי להשתמש בפנסי לד אף אם זה כרוך בהוצאה כספית (לפי בירור עשינו פנסי לד איכותיים עולים כמה עשרות שקלים).
לאחרונה בשיחה עם רבנות המשטרה נודע שרבנות המשטרה תעשה מאמץ לספק פנסי לד למי שמעוניין בכך. אני מציע לפנות לרבני המחוזות ולברר אם יש אפשרות לקבל פנסים אלה דרך המסגרת המשטרתית.

עיין מה שכתב בהקשר זה מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ (דבריו הובא לעיל): "כאשר מדובר בשוטרים המשרתים זמן רב, ולא בכל שבת מזדמן להם להציל נפשות, יש חשש שמא יכביד עליהם הרגש של חילול שבת ויאמרו בלבם, "מה לי ולצרה הזאת?" הרגשה כזאת עלולה לעלות גם בלבו של שוטר הנוסע בשבת לאסוף שוטרים או להחזירם לביתם. לפיכך, חשוב מאד שעד כמה שניתן יתאפשר להם לא לעשות מלאכה דאורייתא במקום שאותה תוצאה תושג באופן אחר שאין בו איסור כלל או לכל היותר חשש איסור דרבנן. ברור שאם תאמץ המשטרה רכבים חשמליים, זה יקל הרבה גם על גיוס דתיים וגם על שירותם לאורך זמן. עצם ההקפדה על נסיעה ברכבים החשמליים, תגרום להם להרגיש את קדושת השבת גם כשהם בשירות".

שאלה: מתוקף תפקידי כשוטר סיור אני צריך לשאת פלאפון בשבת, האם מותר בשבת לשאת את הפלאפון כאשר אני יוצא מן הבית? ואם כן האם מותר להעביר את הפלאפון למצב שקט כאשר אני נכנס למקומות ציבוריים?

תשובה: ראוי לציין כי מכשיר פלאפון דינו ככלי שמלאכתו לאיסור שהרי עיקר תשמישו הוא לצורך שיחות שהם אסורות בשבת, אלא שככל דין של מוקצה שמלאכתו לאיסור הרי שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו. ובשו"ת דבר חברון (סימן רצז) התיר לקחתו לכתחילה כשעון. כמו כן התיר (סי' רצט) לאדם שאשתו עלולה ללדת, להסתובב בשבת עם מכשיר פלאפון בכיס, כדי שהאישה תוכל להתקשר אליו ברגע שהיא מרגישה שהיא צריכה לנסוע לבית חולים. לכן בוודאי שאיש העוסק בביטחון ובשלום הציבור מותר לו לשאת מכשיר זה במשך כל השבת, גם אם הוא לא במשמרת, הואיל ואם יצטרכו לקרא לו, יוכלו להשיגו בקלות.
גם משום שאתה עוסק בביטחון ובשלום הציבור אני מציע להשאיר את הפלאפון באופן בו אתה תוכל לשמוע מיד את הצלצול, גם אם אתה נכנס למקום ציבורי, ולא להחליף בתוך השבת את המצב הטבעי של הצלצול, כיוון שיש אנשים המכירים אותך ויודעים שאתה שוטר, לא יחשדו בך גם אם הפלאפון יצלצל בקול.

שאלה: בשבת נזכרתי שהפלאפון נשאר על מצב שקט, אני חושש שאם יתקשרו אלי בלילה לא אשמע את הצלצול, האם אפשר לשנות את מצב הפלאפון למצב רועש?

תשובה: כפי שהובא לעיל, חשוב ששוטר הסיור יהיה במצב בו אפשר להזעיק אותו כאשר יש חשש של שלום הציבור וסכנה המצריכים גיוס של שוטרים. יחד עם זאת יש להימנע מלעשות פעולות אסורות בשבת אם אפשר למצוא להם פתרון אחר של היתר. גם במקרה שלך, אפשר להניח את הפלאפון בלילה על כלי מתכת כך שאם הפלאפון יצלצל עדיין תוכל לשמוע היטב את הצלצול, ומשום כך אין צורך לשנות את מצב הפלאפון בשבת.

שאלה: כידוע השוטר הסייר נפגש עם האזרחים והאוכלוסייה הכללית, ולכן מקפידים מאוד ובצדק עם המראה החיצוני של השוטר. בימי הספירה שהמנהג הוא שלא להתגלח, האם לאור אופי עבודת שוטר הסיור צריך הוא להתגלח או שגם הוא נכלל במנהג זה?

תשובה: כפי שכתבת נוהגים בימי ספירת העומר עד לל"ג בעומר על פי מנהג אשכנז, או ל"ד בעומר על פי מנהג ספרד שלא לגלח את הזקן לאות אבל על תלמידי ר' עקיבא שמתו בפרק זמן זה משום שזלזלו בכבוד הבריות ובכבוד האדם. אמנם כבר העיר הרב עובדיה יוסף שליט"א כי מקור המנהג הוא שלא להסתפר, אולם תגלחת הזקן לא נכלל במנהג הקדום הואיל ובעבר לא נהגו לגלח את הזקן, ולכן כתב בספר ילקוט יוסף כי רק "החרדים לדבר ה' נזהרים גם לגבי גילוח הזקן, שלא לגלח בימי העומר" (הלכות מנהגי ספירת העומר). ומשום כך, יש פוסקים שהתירו לגלח את הזקן משום פרנסה או ייצוג ציבורי (אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קב). ועל פי זה נראה היה לומר כי גם שוטר הסיור הבא במגע עם אזרחים ראוי הוא שיראה בציבור באופן מכובד ויגלח את הזקן.

עם זאת, בימינו שרבים הם הנוהגים שלא לגלח את זקנם בימי הספירה, וזה כולל אנשים שבאים במגע עם הציבור הרחב כמו חברי כנסת ואנשי תקשורת דבר המלמד על גישה אחרת להלכות אלה. גם במסגרת הצבאית, כגון קצינים וחיילים, שלמרות ההקפדה על סדר ומראה במסגרת הצבאית, הרי שמערכת הצבאית מכירה במנהג ישראל ומאשרת לאנשי צבא ללכת בימים אלה לא מגולחים. נראה אם כן שבעניין זה השתנתה המציאות, וגם האזרחים והאוכלוסייה הכללית מכירים בזה שיש מנהג שלא להתגלח את הזקן בימים אלה. ובבירור שעשיתי עם קציני משטרה נאמר לי כי גם במערכת המשטרתית יש אישור לשוטרים לשרת בימים אלה כשהם לא מגולחים, הרי שלאור כל זה ראוי הוא שגם שוטר הסיור לא יגלח את זקנו כמנהג ישראל בדורנו.

שאלה: יש לנו בתחנה ערב של גיבוש, בערב זה יש מוסיקה וכד' והוא מתקיים בימי הספירה, האם מותר להשתתף בערב גיבוש זה?

תשובה: כידוע בימי הספירה אנו אבלים על מותם של עשרים וארבע אלף תלמידי ר' עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, משום כך נהגו שבימים אלה לא מקיימים שמחת חתן וכלה, ולא מסתפרים (שולחן ערוך סימן תצג), והפוסקים האחרונים הוסיפו שבימים אלה ראוי גם להימנע משמיעת מוסיקה (שו"ת אגרות משה ח"א סימן קסו; שו"ת יחוה דעת ח"ו סימן לד). ויש שטענו שהאיסור הוא רק ביחס למוסיקה משמחת (שו"ת מלומדי מלחמה סימן פז), אולם מוסיקת רקע למשל, אין בה כל איסור גם בימים אלה. לכן אם בערב הגיבוש יש מוסיקת רקע בלבד, וודאי שמותר להשתתף.
חשוב לציין, כי יש ערך גדול בלהיות שותפים גם לצדדים החברתיים של תחנת המשטרה, שכידוע עבודת השיטור יש בה גם צדדים של סכנה, והגיבוש החברתי בכוחו לסייע רבות בתחושת הערבות של השוטרים האחד כלפי השני. לא נכון יהיה להתנתק מההווי של תחנת המשטרה בה אתה משרת, שזה עלול לגרום לתחושה של התנשאות, ולנתק חברתי שעלול להיות לו גם מחיר מקצועי.
אמנם אם אירוע הגיבוש לא תואם את רוח ההלכה, כמובן שאין עצה ואין תבונה נגד ה', אולם בערב גיבוש חברתי בימי הספירה נראה לי כי אפשר להשתתף, הן משום שאם מדובר במוסיקת רקע יש על מי לסמוך להשתתף באירוע כזה גם בימי הספירה, ואף אם יש שם מוסיקה משמחת, אפשר במקרה זה לצרף את דעת האגרות משה (ח"א סימן קנט) שטען שאין איסור להשתתף בשמחת חתן וכלה המתקיימת בימי הספירה, כיוון שלדעתו עיקר האיסור הוא על החתן והכלה המארגנים את השמחה ולא על אלה המשתתפים בה. גם בנידון דידן, שאת האירוע מארגנים אנשים שכלל לא מודעים למנהגי האבלות של ימי הספירה, אין האיסור מוטל על אלה המשתתפים באירוע. ובנוסף לכך, הרי שאפשר להיות באירוע מבלי להשתתף באופן פעיל בצד של המוסיקה המשמחת וליהנות ממה, ואפשר להשיח את הדעת מהמוסיקה בכל מיני דברים אחרים.

שאלה: בגלל משמרות הלילה והבוקר אינני מצליח לומר סליחות בחודש אלול כמנהג בית אבותיי. גם אם אקום באשמורת או אמתין עד לאחר חצות הלילה כדי לומר סליחות, הדבר יפגע בעבודתי כשוטר סיור הצריך להיות ערני בשעות המשמרת. כיצד הרב מציע לי לנהוג?

תשובה: אמירת סליחות בחודש אלול מנהג ותיקין הוא המבוסס על המסורת שמשה רבנו עלה להביא את הלוחות האחרונות בראש חודש אלול, וירד ביום הכיפורים, ולכן ימים אלו הם ימי רחמים ורצון כששיאם הוא יום הכיפורים בו נאמר למשה "סלחתי כדבריך" (מדרש פרקי דר' אליעזר פרק מד).
עם זאת, ישנם מקורות לא מבוטלים המעידים כי גם בספרד היו נוהגים לומר סליחות רק בעשרת ימי התשובה, ויש שהעידו על מנהג להקדים ולומר סליחות רק כמה ימים לפני ראש השנה (הר"ן ראש השנה דף טז). והמאירי (חבור התשובה עמ' רנ) שחי בספרד, כתב כי מנהגם לומר סליחות בחודש אלול רק בימי שני וחמישי. על פי מקורות אלה כתב הרב עובדיה יוסף שליט"א להקל על המתקשים להשכים קום בימי חודש אלול (כגון תלמידי חכמים), שעל כל פנים בימי שני וחמישי יעשו מאמץ להשתתף עם הציבור באמירת הסליחות (שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן מד). לכן אם יש אפשרות להתאמץ ולומר סליחות באשמורת לפחות פעמיים בשבוע, בפרט בימים בהם תוכל לנוח לפני משמרת או בימים בהם אין לך משמרת, תבא עליך הברכה.
ובספר משיב מלחמה (חלק ב סימן קלו) כתב הרב גורן זצ"ל שאף שעל פי הסוד אין לומר לפני חצות נפילת אפים וי"ג מידות (שולחן ערוך סימן קלא, סעיף ג), ומשום כך פוסקים רבים אוסרים לומר סליחות קודם חצות הלילה (מגן אברהם, משנה ברורה סימן תקפא), כאשר מדובר בחיילים שאם נאלצם להמתין עד אחר חצות יפגע הדבר בתפקודם, יש לסמוך על פוסקים שהתירו אמירת סליחות גם קודם חצות הלילה (על פי שיטות בגאונים ועיין אגרות משה ח"ב סימן קה). אולם הרב עובדיה יוסף שליט"א (יחוה דעת ח"א סימן מו) העדיף להורות לחיילים במחנות צה"ל שלא לומר סליחות קודם חצות, ואם אינם יכולים להמתין עד לאחר חצות, יאמרו סליחות לפני תפילת מנחה. אולם הרב איל קרים (קשרי מלחמה ח"א סימן סח) צידד בפסקו של הרב גורן לומר סליחות קודם חצות בעיקר משום שאופי הפעילות הצבאית מלמדת שאמירת סליחות קודם מנחה לא תמיד מעשי.
לכן, אם אין בכוחך לקום לסליחות באשמורת או להמתין עד אחר חצות הלילה כיוון שאתה חושש שזה יפגע בתפקודך כשוטר, ובמקום יישובך ישנם מנייני סליחות המתקיימים קודם חצות הלילה, כדי שלא תיפגם ההכנה לקראת הימים הנוראים, ניתן לומר סליחות במניינים אלה.

שאלה: אני אמור לעשות משמרת בראש השנה בשעת התפילה ותקיעות השופר. אם יש לי אפשרות להגיע לבית הכנסת, עדיף להגיע לתפילת שמונה עשרה או להתפלל יחיד ולהגיע לתקיעות השופר?

תשובה: חובת שמיעת תקיעת שופר היא מדאורייתא, בעוד שחובת תפילה היא מדרבנן. לכן, יש להעדיף להגיע בזמן תקיעות השופר אף אם בשל כך תצטרך להתפלל שמונה עשרה ביחיד. דין זה תקף גם לגבי היום השני של ראש השנה, למרות שכל תוקפו הוא מדרבנן (שולחן ערוך תקצה סעיף א, משנה ברורה שם ס"ק א-ב).

שאלה: בראש השנה יש לי משמרת ביום ולכן אוכל לשמוע תקיעות שופר ביחיד רק בשעות הצהריים. כמה תקיעות אני מחויב לשמוע?

תשובה: שוטר שיש לו משמרת בשעת התפילה ולא יכול לשמוע תקיעות שופר על הסדר, עליו להשלים את תקיעות השופר במשך היום, ואינו מחויב לשמוע מאה תקיעות כדרך ששומעים בשעת התפילה, אלא רק שלושים תקיעות בלבד (שולחן ערוך סימן תקצ סעיפים א-ב).

שאלה: ביום הכיפורים אני אמור לעבוד כשוטר סיור. על פי הנוהליים אנו מחויבים לנעול נעלי משטרה העשויים מעור. האם הדבר מותר?

תשובה: נחלקו הפוסקים אם תוקף איסור נעילת נעלי עור ביום הכיפורים הוא מהתורה או מדרבנן, ואף שיש מן האחרונים שכתבו כי ראוי להחמיר כדעה שהאיסור הוא מדאורייתא (ב"ח, מגן אברהם, משנה ברורה), אולם להלכה נפסק עיקר כדעה שנעילת הסנדל אסור מדרבנן (שולחן ערוך סימן תריד, ג). לכן במקום שיש בו צורך מבצעי, מותר לנעול נעלי עור, אולם יש לנעול נעליים אלה אך ורק בשעת המשמרת לא לפני ולא אחרי (שולחן ערוך שם סעיף ד). במקום שאין לזה צורך מבצעי אלא ייצוגי בלבד, כמובן שבמקרה זה אין כל היתר ללבוש נעלי עור ביום הכיפורים.

שאלה: כיצד ינהג שוטר הסיור שיש לו משמרת ביום כיפור ביחס לצום?

תשובה: נפסק בשולחן ערוך (תריח, ז) שחולה שיש חשש שאם יצום ביום הכיפורים יגיע לכלל סכנה יש להאכילו פחות מכשיעור. המקובל בפוסקים הוא, כי כשיעור האכילה המותר הוא 30 סמ"ק, ובשתייה 40 סמ"ק. כמו כן, יש להקפיד על מרווח זמן של 9 דקות בין סוף אכילה אחת לתחילת האכילה הבאה אחריה, וכך גם בין שתייה לשתייה. כאשר 9 דקות בין האכילות והשתיות אינם מספיקות, ניתן להמתין מרווח של 7 דקות, ואם גם מרווח זה אינו מספיק ניתן להמתין 5 דקות, ובכל מקרה ישתדל שתהיה הפסקה של 2 דקות בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה.
לגבי השוטר הסייר נראה כי ניתן לחלק ולומר שאם מדובר שהוא מבצע משמרת בליל יום הכיפורים, נראה שבמקרה זה כיוון שהוא סמוך לסעודה מפסקת ניתן לצום כרגיל. אמנם אם מבצע את המשמרת ביום הכיפורים עצמו, הרי שבשעות אלה הצום כבר מורגש ביותר, וזה עלול לפגוע במשימות השיטור, וגם קיים חשש שמחמת העבודה והשהיה בשמש עלול להגיע לידי התייבשות, לכן יש להתיר לשתות לשיעורין כדלעיל. והכל לפי האדם ולפי המשימות.

שאלה: עד כמה שוטר הסיור צריך להתאמץ כדי לאכול בסוכה כאשר הוא נמצא במשמרת?

תשובה: ידוע הוא הכלל כי העוסק בדבר מצווה פטור מן הסוכה, ופטור זה כולל גם בשעה בה הוא עושה הפסקה ונח ואינו עוסק במצווה (שולחן ערוך סימן תרמ, ז). לכן כל מי שעוסק באבטחת שלום הציבור, כגון שוטרי הסיור, שזו נחשבת למצווה דרבים, וודאי שבעת משמרתם הם נכללים בגדר של עוסקים במצווה הפטורים ממצוות סוכה. ולכן, אף אם הניידת עוצרת לצורך מנוחה והפסקה, לכאורה גם במקרה זה אין כל חיוב לאכול בסוכה. אמנם, כבר העירו הפוסקים שגם העוסקים במצווה, אם מזדמנת להם סוכה ללא כל טורח, חייבים לאכול ולישון בה (משנה ברורה שם סקל"ז). והואיל ובימינו הרי שבעיר הגדולה כמעט בכל מקום ישנה סוכה, ואני מתאר לעצמי שגם בתחנות המשטרה מקימים סוכות, אם כן נראה כי במציאות שלנו כיום, כיוון שגם לשוטר הסיור אין זו טרחה מרובה לאכול בסוכה, ראוי הוא להקפיד לאכול בסוכה.
לכן, בשעה שאתם נמצאים בניידת ופועלים לטובת הציבור ניתן לאכל אכילת עראי שאין בה חיוב סוכה, ובשעת ההפסקה, נכון למצוא סוכה ולקיים את מצוות אכילה בסוכה.

שאלה: את משמרת הלילה אני מסיים בשבע וחצי בבוקר, ואני מתלבט כיצד לנהוג לגבי תפילת שחרית. להתפלל בתוך המשמרת במניין זה בעייתי כידוע, אפשר להתפלל אחרי המשמרת אבל לא במניין, וגם אינני יכול להתפנות מיד לתפילה אלא לעסוק בדברים רבים לפני כן. חוץ מזה, בדרך כלל בסוף משמרת לילה אני ממש עייף. גם מאוד קשה לי שאני מוותר לעצמי שלא להתפלל במניין. מה הרב ממליץ לעשות?

תשובה: א. כל זמן שאתה עוסק בתפקידך כשוטר אתה פטור מהתפילה מדין עוסק במצווה פטור מן המצווה, לכן נכון הוא שרק לאחר שאתה מסיים את המשמרת תתפנה למצוא זמן ומקום לתפילה. כמו כן, מותר לעסוק בענייני משטרה לפני תפילה, ולא נאסר אלא לעסוק בצרכים פרטיים, אולם עיסוק בצרכי מצווה של רבים לא נאסר לפני תפילה (שולחן ערוך סימן פט, ב).
ב. חשוב מאוד שלא לוותר על תפילה במניין, כי תפילה במניין שומרת על מסגרת רוחנית והיא וודאי עדיפה על תפילת יחיד. אולם במציאות בה אתה נמצא מאוד קשה להקפיד על כך, לכן יש להקפיד על תפילה במניין בימים בהם אתה לא במשמרת, ולא לוותר לעצמך להתרגל להתפלל ביחיד בגלל עבודתך כשוטר במשמרות.
ג. ברור לי כי העייפות בסוף משמרת לילה לא מאפשרת להתפלל כראוי, אולם כידוע בענייני תפילה העיקר הוא המאמץ שכן תפילה זה עבודה שבלב (תענית ב, א), וכבר אמרו חז"ל לפום צערא אגרא (=השכר הוא לפי הצער), לכן חזק יאמר למי שמתאמץ אחרי משמרת בה עסק במצווה דרבים להתפלל בכוונה עד כמה שידו מגעת. 

שאלה: כדי שאוכל להגיע למשמרת שלי בבוקר אני צריך לצאת מאוד מוקדם מהבית זה אומר שאני צריך להתפלל בעלות השחר. לפעמים אני לא מספיק להתפלל ויוצא לדרך כדי להספיק למשמרת. כיצד עלי לנהוג עם תפילין ותפילה.

תשובה: א. כאשר אפשר, יש להתפלל בשעה מוקדמת גם אם זה לפני נץ החמה, שכידוע בזמן זה למי שהשעה דחוקה לו הותר לכתחילה להתפלל שחרית (שולחן ערוך פט, ח).ב. נאנסת ולא יכולת להתפלל בשעה מוקדמת, במקרה זה, מחוסר ברירה יש לנצל זמנים במשמרת (כגון זמני מנוחה שמסוכמים עם ראש משמרת וכד') להניח תפילין לומר קריאת שמע ולהתפלל שמונה עשרה. ולמצוא זמן לאחר מכן כדי להשלים את שאר התפילה.

שאלה: נתקלתי בדילמה בה עצרתי רכב משום שנסע שלא כחוק, אלא שהנהג היה חבר קרוב, והתלבטתי כיצד לנהוג בפרט שהוא נהג באופן שיש בו כדי לסכן את הציבור.

תשובה: אינני מכיר את הנהלים מתי מותר לשוטר לוותר לנהג שעבר על החוק ומתי אין מקום לשיקול דעת השוטר והוא מחוייב לכתוב לנהג דו"ח. אולם אין ספק שבתפקיד כמו שלך אין מקום להפעיל שיקול של חברות, וכאשר עוצרים חברים או בני משפחה צריך לנהוג עימהם כמו כאשר עוצרים נהג שאינך מכיר. חשוב להזכיר לכולנו ששוטר הוא שליח הציבור של כלל ישראל ופקוח נפש של כלל ישראל מונח על כתפיו. צריך להיות אדם מאוד ישר כדי שלא להקל או שלא להחמיר יתר על המידה עם אנשים שאנו מכירים. וה' ליבא בעי. לכן תשתדל להפעיל שיקול דעת ענייני ולנהוג בכל מקרה לגופו של עניין. ולשאלתך, אם ברור לך שהנהג מסכן את הציבור (כפי שציינת בשאלה) הרי שאתה מחויב לחוק לצו המוסרי להלכה ולפקוח נפש של הציבור, ולכן יש לתת לו דו"ח.