על איזה טבעת מותר לקדש אשה?

שאלה: אנחנו עומדים להתחתן עוד מעט – ואנו רוצים להתחתן עם טבעת נישואין יפה ומיוחדת. איזה טבעות מותרות?

תשובה:

מעיקר הדין אפשר להתחתן בכל דבר ששוויו פרוטה, ובמשניות כבר כתוב "התקדשי לי בתמרה זו" (קידושין ב ע"א). אם אדם רוצה לנהוג כך הוא יצטרך לעיין היטב בשולחן ערוך (אה"ע ס' לא) לגבי הרבה פרטים – ואתן דוגמה אחת. אדם הרוצה לקדש אשה ב"במבה", שיאמר לה "התקדשי לי ב'במבות' אלו", ויתחיל לתת לה במבה אחר במבה, שהרי יצטרך לתת לה כמה וכמה פריטי במבה עד שיגיע לשווי פרוטה – מה הדין אם היא אוכלת כל אחד מהם ברגע קבלתו, מבלי להמתין עד שתקבל סכום במבה השווה לפרוטה? האם אחרי קבלת כל הבמבה הם נשואים, למרות שהיא כבר אכלה את הראשונות? (עיין שם בסעיף ו).
אבל כל זה לא מעשי, שהרי כבר כתב השולחן ערוך (שם, כז, א) "נוהגין לקדש בטבעת, ויש להם טעם בתיקוני הזוהר". הגר"א שם מפנה לתיקוני זוהר (תקונא חמישאה [דף יט ע"א]), שמזכיר שמקדשים בטבעת מפני שרומזת על האות מ"ם סופית, כי אות זו מרמזת לדברים אחרים בחכמת הנסתר. ויש שנתנו טעמים יותר פשוטים, כמו התשב"ץ (ס' תסה) שכותב שהגימטריה של "טבעת" שווה לזו של "קידושין" (פחות אחד, מה שמקובל בכללי הגימטריה). יש שכתבו טעם אחר, שכמו שהטבעת עגולה ואין לה קץ וסוף כך הברית בין האיש לאשה היא ברית עולם שאין לה סוף. או אפשר שהטעם הוא לפי שהבעל מקיף את האשה כטבעת והיא חוסה תחת כנפיו, והוא סוכך עליה לשומרה מכל דבר רע (ע' ילקוט יוסף, שובע שמחות, א, ז, יד). ובספר החינוך (מצוה תקנב) כתוב "נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת".  לכן אין לשנות מנהג ישראל, שיש לו טעמים מן הנגלה ומן הנסתר, ויש לקדש אך ורק בטבעת. במיוחד בימינו שסימן טבעת הנישואין אצל אשה (ובכמה מקומות גם אצל האיש) הוא גדר לצניעות, שמראה שהיא נשואה.
אין לקדש בטבעת שיש לה אבן-טובה (שו"ע שם לא, ב), מפני שדבר שאין בקיאים בשוּמתו אפשר לטעות בערכו במידה רבה, וזה יכול להיות מקח טעות מצד הכלה, שתחשוב שהיא מתקדשת בדבר ששווה הרבה יותר מערכו האמיתי. לכן יש לתת טבעת עשויה מכסף או זהב לבד, בלי שום תוספות, ויש מדקדקים שתהיה זהב טהור או כסף טהור. לגבי מה עדיף – כסף או זהב, יש מנהגים שונים בין הקהילות (לדוגמה: בחב"ד משתמשים בזהב, בבן איש חי כתוב כסף), אבל מצד ההלכה אין הבדל.
יש שכתבו שלא תהיה חרוטה על הטבעת שום חריטה, כדי שלא תחשוב שהיא מתקדשת בשוויה של החריטה, שהיא פחות משווה פרוטה. אבל מצד שני יש פוסקים שכתבו שאין איסור בחריטה בכלל, והבן איש חי כתוב שהיה מנהג דווקא לחרות על הטבעת את האות ה"א (שיש לזה משמעות בחכמת הנסתר). נראה ברור שמה שעושים בהרבה טבעות היום, שחורטים קווים פשוטים, או סתם שפשופים כדי שהכסף יתנוצץ, אינו נחשב לחריטה כלל – וכל המחמירים מדברים על חריטה של אותיות או תמונות דוקא.
צורת הטבעת יכולה להיות רגילה ועגולה, אבל היא יכולה להיות גם בכל צורה אחרת. ואפילו כתבו אנשי הקבלה שיש עניין שהטבעת תהיה עגולה מבפנים (סביב לאצבע) אבל מרובעת מבחוץ, שזה "לסימן טוב ולמזל טוב, שלא יהיו שני הפכים חלילה, אלא יולידו זה מזה וזו מזו בהתחברות ויחוד כשר וקדוש בקדושה ובטהרה". (ספר טעמי המנהגים, לרב א"י שפרלינג, ע' תיב).
לכן אתם יכולים לעצב כל סגנון של טבעת שתרצו מכסף או זהב, רק שלא יהיו בתוכה אבני-חן, (ובעניין החריטה זה עומד במחלוקת – אבל בודאי מותר לכל הדעות לחרוט עליו אחרי הנישואין כל מה שרוצים). עצתי היא שאם אתם עומדים לעשות טבעת קצת לא רגילה, כדאי להראות אותו לרב מסדר הקידושין לפני החופה, כדי להימנע מדיון הלכתי (ואולי מביך) תחת החופה. – מזל טוב!

לעוד שאלות של הרב ספרלינג

Scroll to Top