תשובה:

נסכם בקיצור את עיקרי דיני בל תשחית השייכים לכריתת עצי פרי.
1. יש איסור מן התורה לכרות עצי פרי בדרך של השחתה, כדברי הרמב"ם (הלכות מלכים ו, ח) "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה (=כשצרים על עיר האויב במלחמה) ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה…". וישנה גם סכנה בדבר, כמו שסופר בגמרא (ב"ק צא) שבנו של ר' חנינא מת מפני שקצץ עץ תאנה שלא בזמנו.
2. רק עץ שעושה כמות של פירות שיש בה חשיבות או רווח כלכלי אסור לכרות. להגדרה המדויקת יש לפנות בכל מקרה לרב, מפני שהדבר תלוי בהרבה פרטים (סוג הפרי, הוצאות הטיפול בו, כמות הפירות ועוד).
3. ישנה מחלוקת בקציצת ענפים בלבד. יש מתירים, ויש אומרים שזה איסור דרבנן. לכן יש להקל רק בצירוף עוד היתר נוסף (כבהמשך).
4. מותר לעקור את העץ יחד עם שורשיו כדי לנטוע אותו במקום אחר כאשר יש סיבה לכך.
5. מותר לכרות עץ פרי לצורך גדול – כלשון הרמב"ם שם: "אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה". ויש פוסקים שגם במקום שמותר לכרות חששו לסכנה (הרוחנית) שיש בדבר, והחמירו לכרות על ידי גוי – אבל מעיקר הדין אם ברור שיש צורך בדבר, כגון שהעץ מסוכן ועלול ליפול, או כגון בקבוצת עצים המהוים מסתור למחבלים, או בעצים המזיקים לשדה וכו' מותר לכרות בעצמו. וכמובן שקיצוץ לצורך טיפול באילן עצמו מותר.
6. גם אם הנזק בא באופן עקיף מן העץ, כגון שמושך חיות שמזיקות, גורם ללכלוך, או מאפיל על החלון, יש מקום להתיר – ואם אפשר להסתפק בקצוץ ענפים בלבד עדיף.
7. יש להתיר כשצריך את מקום העץ, כגון שרוצים לבנות שם. ואם צריך את המקום לצורך לא כל כך חשוב – כמו דשא פנוי, בנין עראי (כמו ה"מחנה" של ילדים), או פינוי מקום לחניה, יש להחמיר ולאסור כריתת העץ – שהרי אין ערך ה"רווח" של המקום יותר גדול משווי העץ הכרות. אבל לקצוץ ענפים עבור זה יש להתיר.
8. אם נצרך הדבר (ואין תחליף קל) מותר לקצוץ ענפים לצורך מקום לסוכה. ולכרות את כל העץ יש להתיר רק כשאין אפשרות אחרת, או שזה לצורך הכנת המקום לשימוש כל שנה. אבל לצורך סכך מותר לקצוץ ענפים.
סיכום : מכיוון שאסור לכרות עץ פרי דרך השחתה, אסור לכורתו עבור דבר שפחות "שווה" מן העץ, כמו "מחנה" זמני של ילדים. אבל לקצוץ ענפים בלבד, שזה דבר שעומד במחלוקת הפוסקים, יש להתיר אם תהיה תועלת של ממש, ולא רק ליום או יומיים. לכן אם הילדים בונים "מחנה" קבוע לשחק בו לזמן ארוך, יש להתיר לקצוץ – אבל לא "מחנה" ארעי ביותר של משחק ליום.

לעוד שאלות של הרב ספרלינג