תשובה:

ודאי שצריך להפריש תרומות ומעשרות (תו"מ) מכל פרי או ירק שגדלו בארץ ישראל. ואם לא ידוע אם כבר הפרישו (על ידי תעודת כשרות בחנות וכו'), יש להפריש עוד פעם מספק, בלי ברכה.
מן הראוי שתבין מה זה תו"מ ומשמעות המילים שאומרים בעת ההפרשה – יש אומרים שאם לא כן, יש חשש שלא הועילה בכלל ההפרשה (הגרש"ז אויערבך זצ"ל). לכן אפרט בקצרה איך מפרישים, ומה כוונת כל התהליך.
יש חמישה סוגי הפרשה בתו"מ, שמתוכן חלק צריך לתת לכהן, חלק ללוי, חלק הולך לפעמים לעני ולפעמים לבעל הפירות לאכול בקדושה בירושלים (וזה תלוי באיזו שנה מתוך שבע שנות השמיטה גדל הפרי). חלק מהתו"מ אפשר לאכול רק בקדושה (מה שלא מתאפשר היום), וחלק ניתן להיאכל על ידי כל אדם, אפילו שלא בקדושה. את החלק הנאכל בקדושה אסור לאכול כיום כשאין מקדש וכהנים בעבודתם, ולכן תיקנו היום להפריש באופן שיאבד הכי פחות אוכל (שהרי אנו זורקים חלק לאשפה כפי שיבואר) – אבל לכשיבנה המקדש נזכה להפריש את כל התו"מ במלואם, ולאכול אותם בקדושה. למעשה אנו אומרים שכל אחת מההפרשות הללו תחול בחלק אחר של הפירות. את החלק שאפשר להעביר את קדושתו למטבע, "פודים", ואז הוא מותר לנו. אבל את החלק הקטן שנשאר בקדושתו ברמה שאסור לכל אדם לאוכלו היום, עוטפים בכבוד ושמים בפח.
מה הם התו"מ? תרומה גדולה – שייכת לכהן ומותרת רק בקדושה. היום מפרישים בשביל זה חלק קטן מאוד ("משהו") ועוטפים אותו בשקית (יש אומרים שתי שקיות) ושמים בפח. מעשר ראשון – 10% ששייך ללוי. היום זה נשאר אצל בעל הפירות, מפני שאין ללויים ראיות ברורות על ייחוסם. למרות שמדובר במעשר של הלויים, הוא מותר לאכילה גם לכל אדם, ולא רק ללויים, גם שלא בטהרה. תרומת מעשר – 10% מן המעשר הראשון (סה"כ 1% מהפירות), שייך גם כן לכהן, ומותר לאכילה רק בקדושה ורק לכהן. היום גם את זה עוטפים בשקית ושמים בפח. מעשר שני (בשנים א,ב,ד,ה לשמיטה) – 10% של הפירות, מיועד לבעל הפירות לאכול בקדושה בירושלים. היום מעבירים את הקדושה הזו למטבע, והפירות מותרים לאכילה לכל אדם. מעשר עני (בשנים האחרות, ג,ו לשמיטה) נותנים לעניים – 10%. היום אם מפרישים בוודאות, כמו במשק או בשדה, נותנים את מעשר העני לעניים, או את שוויו הכספי. ואם מפרישים מספק, כמו ברוב המקרים, מעשר העני נשאר אצל בעל הפירות מחמת הספק.
איך מפרישים? חותכים קצת יותר מ-1% מכל מין פרי וירק, ומניחים את החתיכה על יד הערימה של השאר. אומרים את הנוסח (הנמצא בסידורים וכדומה), בהבנה שעל ידי אמירתו קובעים בכל סוג וסוג של פירות וירקות את ארבעת סוגי תו"מ השייכים כל אחד במקום אחר של האוכל. התו"מ שאסור לנו לאכול היום – התרומה הגדולה ותרומת המעשר – יחולו בחתיכה הקטנה שחתכנו (ואת זה נעטוף ונשים בפח), והשאר ב"צד צפון" או "צד דרום" של הפירות.

צריך לזכור שתו"מ אלו שייכים לכוהנים וללויים, ומקצתם מעיקר הדין נאכלים בקדושה כאמור, אלא שאנו מאבדים אותם כיום מפני שאסור לנו לאוכלם. והסיבה שלא נותנים לכהן וללוי היא מפני שאין להם מה לעשות איתם, שהרי אינם בטהרתם או מפני שיש ספק על ייחוסם– אבל התו"מ בעיקרון שייכים להם.
על מנת לחלל (=להעביר את הקדושה לדבר אחר ולשחרר את הפרי ממנה) את הניתן לחילול, צריך מטבע. אפשר ליעד מטבע, לדוגמה של 10 ₪, במעטפה במגירה בבית (כדי שלא להשתמש בו בטעות לסתם קניות), והוא לא צריך להיות צמוד בזמן ההפרשה. אבל יש לדעת שכל כמה שנים צריך "לבער" את המטבע, וכן בשלב מסוים הוא "יתמלא", ויש עוד כמה שאלות הלכתיות השייכים למטבע זה – ולכן קל יותר לרכוש מנוי לקרן מעשרות העושים את כל מלאכת עבודת הפדיון. לדוגמא: "מכון תורה והארץ".

לעוד שאלות של הרב ספרלינג