תשובה:

השולחן ערוך פותח במילים "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועל כל פנים לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין". ולכן ברור שאדם באופן רגיל צריך לסדר את חייו כדי שיקום בזמן לתפילה. אבל מה נעשה, לפעמים החיים אינם מסודרים כל כך, וקורה שקמים באיחור. במקרים כאלה, הדין יהיה תלוי בעד כמה מאוחר מדובר.
את רוב חלקי התפילה אפשר (ובחלקם אף חייבים) לאומרם כל היום – על נטילת ידים, אשר יצר, ברכות התורה, ברכות השחר, פסוקי דזימרה (אבל את ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" אפשר רק לפני תפילת שחרית), שמע, אשרי והחלקים שבסוף התפילה. וגם כמובן להניח תפילין, ולברך על הטלית או הציצית. רק בקשר לברכות קריאת שמע (הפרקים בין "ברכו" עד שמע, ומסוף השמע עד העמידה), והעמידה, יש לדון.
קריאת שמע: במשנה מסכת ברכות (א, ב) כתוב "מאימתי קורין את שמע בשחרית … רבי יהושע אומר עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה". לכן, יש לקרא קריאת שמע עד שליש היום, מה שנקרא בלוח "סוף זמן קריאת שמע" (כידוע יש שתי דעות בזמנים – מגן אברהם, והגר"א ובעל התניא. אפשר להקל לזמן המאוחר כגר"א ובעל התניא). אבל גם אם עבר זמן זה יש לאומר את קריאת שמע "כאדם הקורא בתורה" למרות שאין בזה שכר כשכר מצוות קריאת שמע.
ברכות קריאת שמע: נפסק בשולחן ערוך: "ואם עברה שעה ד' ולא קראה [את קריאת שמע], קוראה בלא ברכותיה כל היום." (ס' נח, ו). לכן, רק עד "שעה ד'" אומרים ברכות ק"ש. שעה ד' היא שליש היום, מה שמוגדר בלוחות כ"סוף זמן תפילה". אבל אחרי זה לפי השו"ע אין לומר ברכות אלו, וכן פוסקים הספרדים. אלא, שיש פוסקים שסוברים שסוף זמן ברכות ק"ש הוא עד חצות היום. למרות שרוב רובם של הפוסקים הכריעו שאין ההלכה כן, אלא כמו שכתבנו, רק עד ד' שעות, המשנה ברורה פסק שאדם שהיה אנוס יכול לסמוך על שיטת המקלים, ולומר את הברכות עד חצות (ביאור הלכה סימן נח ד"ה "קוראה בלא"). לכן, האשכנזים נוהגים להקל בזה ולהתיר לומר גם את ברכות ק"ש עד חצות, אבל רק לאדם שהיה אנוס, לדוגמא שהיה חולה, או בפעילות צבאית. אדם שאיחר את התפילה מפני עצלנות, או שהעדיף לעסוק בדברים אחרים לפני התפילה, שלא כדין, אינו רשאי להקל בזה, לפי המשנה ברורה, ועליו לדלג את הברכות האלו.
העמידה: במשנה מסכת ברכות (ד, א) כתוב "תפלת השחר עד חצות, רבי יהודה אומר עד ארבע שעות ". להלכה נפסק, "נמשך זמנה עד סוף ד' שעות, שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא (=יש)" (שו"ע ס' פט, א). לכן, יש להזדרז לסיים את העמידה עד "סוף זמן תפילה" (ד' שעות), אבל אם עבר זמן זה, עדיין צריך להתפלל, עד חצי היום.
אחרי חצות היום: אם כבר עבר חציו של היום, לכל הדעות אי אפשר להתפלל עוד ברכות ק"ש, או את העמידה של שחרית (כל השאר, כולל ג' פרקים של שמע, יש לומר). במקרה כזה, אחרי ברכות השחר, התורה, וג' פרקים של קריאת שמע, יש להתפלל מנחה. אם לא התפללת שחרית מפני שהיית אנוס (ולא סתם עצלן), יש להוסיף להתפלל את העמידה של מנחה עוד פעם כ"תשלומים" של תפילת שחרית שהפסדת. אחרי זה אפשר לגמור את התפילה כמו בשחרית, עם אשרי, ובא לציון, שיר של יום, עלינו וכו'.

לעוד שאלות של הרב ספרלינג