תשובה:

הגמרא מספרת על רב אלעאי שהלך מביתו ללוד לקבל פני רבו ברגל. רבו, ר' אליעזר, נתן לו תוכחה, ואמר לו "אלעאי, אינך משובתי הרגל!" הרי יש פסוק (דברים יד) "ושמחת אתה וביתך", שמתכוון להגיד שהבעל צריך להיות בבית ביחד עם המשפחה בחג. וכן אמר "משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל". ולפי דעתו החובה לקבל פני רבו ברגל היא דווקא אם הולך וחוזר באותו יום. אין זה ברור אם ההלכה היא כדעת ר' אליעזר או לא – הרמב"ם פסק שיש מצווה לקבל פני רבו, אבל לא הגביל את זה בצורך לחזור הביתה באותו יום. ויש שהבינו שלכן פסק שאין הלכה כר' אליעזר בזה. אבל יש שחלקו ואמרו שלמרות שהרמב"ם לא כתב דין זה, הוא גם סובר כך. לכן יש מקום להסתפק אם מותר לאדם לעזוב את משפחתו בחג עבור מצווה או לא. ומפני שיש ספק חיוב להיות בבית, לא נתיר לו ללכת אלא אם כן יש צד לומר שירוויח מצוה יותר גדולה.
איזו מצוות יזכה בעלך לעשות בירושלים שלא יכול לקיימן בישוב?
אולי מצוות קבלת פני רבו, ראש הישיבה שלו? אבל יש בזה מחלוקת אם יש היום מצווה לקבל פני רבו ברגל, כשאין היום בית מקדש ואין אנו יכולים לעלות להקביל פני השכינה, וקבלת פני רבו דומה לקבלת פני השכינה (נודע ביהודה). וכן השולחן ערוך לא מובא דין זה בכלל. ומכל מקום, יש אומרים שגם אם אין חיוב בדבר, יש בזה מצווה (פסקי תשובות תקכט, יב). ולא ברור שמותר לעזוב ספק חיוב (להיות בבית) עבור ספק מצווה, שאינה חיוב (מ"מ יש מקילים בזה ומתירים ללכת לקבל פני רבו בחג מחוץ לעירו, ויש להם על מה לסמוך – עיין בשו"ת שבט סופר או"ח יז).
אולי מצוות עלייה לרגל? למרות שיש מקור במדרש שכן שייכת עלייה לירושלים גם אחרי חורבן הבית, וגם נהגו רבבות במשך כל הדורות, אין זה חיוב או קיום מצווה ממש.
אולי מצוות שמחת החג? בישיבתו, בעלך מצפה שהוא יוכל לקיים מצוות שמחת החג שלו ביתר שאת – לימוד יותר טוב, תפילות חזקות, אווירה קדושה. ודאי שיש מצוות שמחת חג, ויש מקום לומר שקיום מצווה זו יכריע את ספק החיוב להישאר בבית.
אך מצד שני, נראה ברור שיש לבעלך חיוב גמור לשמח אותך, וזה מצווה מן התורה, כמו שפוסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן תקכט, ב) "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחן? וכו'"(מכאן משמע שלא די שיהיה האדם שמח אלא מוטל עליו לשמח את בני ביתו),אם כן משמע שיש לו חיוב לשמח אותם. ובמשנה ברורה (שם) "והוא מצוות עשה מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים". לכן, אם את מוותרת לו בשמחה, וגם בלעדיו יהיה לך חג שמח מאוד, הרי הוא לא מבטל את חיובו לשמח אותך. אבל אם את מרגישה ששמחת החג שלך תלויה בזה שבעלך יהיה בבית, יש לו להישאר בבית מצד חיובו לשמח אשתו ובני ביתו ברגל.
לסיכום – מפני שיש ספק בדין אם ההלכה היא שחייב אדם להישאר בבית עם אשתו ומשפחתו בחג או לא, אין לו לעזוב את הבית אלא אם כן יקיים שני תנאים. ראשון, שאשתו מסכימה לזה בלב שלם, וזה אינו גורע משמחת החג שלה. שנית, שהוא הולך לקיים מצווה שאי אפשר לו בבית, שהרי יש כאן ספק חיוב להיות בבית, ולקיים "ושמחת אתה וביתך".

לעוד שאלות של הרב ספרלינג