תשובה:

במשנה מסכת ברכות כתוב "על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב" (פרק ט משנה ב). לכן וודאי שיש ברכה על הגשם. אלא שבגמרא (ברכות נט ע"ב) מוסבר שברכה זו של "הטוב והמטיב" היא לאדם ש הוא בעל שדה בשותפות עם אדם אחר, ומי שיש לו שדה בלי שותף מברך "שהחיינו". אך למי שאין שדה כלל ישנה ברכה ארוכה שהיא "מודים אנחנו לך ה' אלוקינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ואלו פינו מלא שירה כים וכו' " עד "הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו", וחותם: "בא"י אל רוב ההודאות." (שולחן ערוך אורח חיים סימן רכא) [למטה מובא הנוסח המלא].
חז"ל נתנו סימן יפה לכמות הגשם שעליה מברכים, והוא "מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה" (גמרא שם), והכוונה היא ש"מברכים עליהם אף על פי שלא ירדו עדיין כדי רביעה, [אלא] משירדו כל כך שרבו על הארץ שיעלו עליהם אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה" (שו"ע שם). זאת אומרת שאם יורד כל כך הרבה גשם עד שהטיפות שנופלות בתוך השלוליות "קופצות" בחזרה, כעין "חתן" שיוצא לקראת ה"כלה". רק אז אפשר לברך, אבל על קצת גשם בלבד לא מברכים.
ישנו דיון האם תיקנו ברכה זו רק אחרי בצורת, כמו שמשמע מלשון השולחן ערוך "אם היו בצער מחמת עצירת גשמים…", או שמא בארץ ישראל, שתמיד צריכה לגשם, והכל שמחים על הגשמים הראשונים, יש גם לברך בחידוש עונת הגשמים. הרמ"א כבר כתב שבאירופה לא נהגו לברך ברכה זו, מפני שהגשמים שם יורדים בתדירות. אבל בארץ ישראל יש מקום גדול לומר שצריך לברך מפני "שמצוי שם יובש גדול ועצירה רבה עד שצריכים רחמים על המטר ואין המטר בא רק לפרקים, בודאי יש שמחה רבה כשיורד מטר וצריכין להודות על זה. ואפשר עוד לומר שגם השו"ע מודה לזה בארץ ישראל…" (ביאור הלכה שם). למסקנה, המשנה ברורה ממליץ לברך בלי שם ומלכות על הגשם הראשון, בעקבות כמה פוסקים שחששו לפשט השולחן ערוך שמברכים רק אחרי בצורת. וכן נראה שיש לנהוג – לברך את כל הברכה רק בלי להזכיר את שם השם בחתימת הברכה. אלא אם כן הגשם ייעצר, חס ושלום, או יאחר באופן משמעותי, שאז יש לברך בשם השם אחרי שכבר נשברה הבצורת.
נוסח הברכה
"מודים אנחנו לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאילות, אין אנחנו מספיקים להודות לך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, ולברך את שמך, על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות, שעשית עם אבותינו ועמנו. ממצרים גאלתנו ה' אלוקינו, ומבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו, מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו, ומחלים רעים ונאמנים דליתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח. על כן אברים שפילגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו, ברוך אתה [ה'] אל רוב ההודאות".

לעוד שאלות של הרב ספרלינג