תשובה:

כבר התייחסו לשאלה דומה לזו – האם עם הארץ ממש, שאינו יודע ללמוד בכלל, יכול לברך ברכות התורה? הפוסקים כתבו שכן, ונתנו לזה כמה טעמים. ראשון – שכל הברכות שקבעו אותן כחלק מהתפילה, קבעו בדרך של "לא פלוג". זאת אומרת, שיש לנו לברך אותן בין שזה כן שייך לנו כרגע, או בין שבמקרה זה לא שייך לנו ברגע זה. כמו שאנו מברכים "הנותן לעייף כוח" אף בבקרים שבאמת אנו מרגישים מחוסרי כוח. שנית – מיד אחרי אמירת ברכות התורה אנו נוהגים לומר קצת דברי תורה. נוהגים לומר ברכת כוהנים, ויש הנוהגים לומר חלק מן המשנה (משנה מפרקי אבות "משה קיבל תורה…", או משנה ממסכת פאה "אלו דברים שאין להם שעור"). ובסוף יש אומרים קצת גמרא ("תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום…" או מגמרא מסכת שבת "אלו דברים שאדם אוכל…"). ועל ידי זה אדם כן זוכה ללמוד קצת תורה שבכתב, משנה וגמרא כל יום. ובשולחן ערוך של בעל התניא (הלכות תלמוד תורה ב,יב) כתוב ש"אם מוציא בשפתיו [מילים של לימוד תורה] אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות, מפני שהוא עם הארץ, הרי זה מקיים מצוה 'ולמדתם'. ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה".
אלא שיש הדוחים ואומרים שאין זה נחשב ללימוד תורה אם אומרים את המילים בדרך תחינה או תפילה, וודאי אם לא מבינים מה שאומרים. ובכל זאת כותב ה"אשל אברהם" (בוטשאטש – ס' מז) ש"קטנים בני ה' או ו' גם הכפריים היותר חסרי לימוד יודעים זה ומבינים זה. וזה הטעם שבחרו חז"ל בברכת כוהנים כי בזה שווים כל עם בני ישראל לטובה שאומרים בדרך מעין לימוד והבנה".
יש שתירצו בדרך אחרת, והיא שגם עם הארץ מברך "לעסוק בדברי תורה", בהיות והוא חייב לעסוק בחיזוק התורה בכל דרך שרק יכול. ואם אינו יכול ללמוד בעצמו, אזי שייתן צדקה ועזרה לישיבות ותלמידי חכמים על מנת שיהיה לו גם חלק בתורתם. ועל ה"עסק" הזה הוא מברך (שו"ת כתב סופר או"ח, כ). ועיין שם שבזה מתרץ למה גם נשים מברכות, גם אלו שלא לומדות תורה, מפני שיש להן "עסק" בתורת בעליהם ובמשפחותיהם בזה שהן בונות בתי ישראל שמאפשרים קיום לימוד התורה בישראל (וכמובן שאישה שזכתה בעצמה ללמוד תורה, כמו רוב הנשים בדור הזה שזוכות ללמוד תורה כל יום באולפנות, מדרשות, מכללות, שיעורי תורה, ולימוד עצמי וכו', מברכת גם על התורה שהיא בעצמה לומדת) [ע' כל זה בפסקי תשובות ס' מז].
לכן ברור שגם במקרה שלך, יש חובה לברך את כל הברכות. אלא באמת יש בשאלתך בעיה הרבה יותר גדולה מספק ברכות, והיא עצם העניין שיש ימים שאינך לומד תורה בכלל. לימוד תורה אינו "חומרה", או מידת חסידות – אלא חיוב מעיקר הדין. הנה נפסק בשו"ע (שולחן ערוך אורח חיים סימן קנה,א) "אחר שיצא מבהכ"נ, ילך לבה"מ; ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבה"מ ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמד מעט במה שיודע ויחשוב בענייניו ויכניס בלבו יראת שמים". ועל זה כותב המשנה ברורה שם: "חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים. ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום (!) לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמד דווקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו". וגם מביא שם דברי הגמרא שכשמכניסים אדם לדין בעולם הבא, שואלים אותו "קבעת עתים לתורה?". וכן בשולחן ערוך בהלכות תלמוד תורה (יו"ד רמו), המחבר דן באריכות על החיוב לקבוע זמנים כל יום בלימוד תורה – "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אישה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח)". (ועיין שם שמי שהוא באמת אנוס לגמרי, ואינו יכול ללמוד בכלל יום אחד [כמו חייל העוסק בפעילות ארוכה], יוצא ידי חובתו בדרכים אחרות – אבל אלו היתרים למקרים של דוחק גדול בלבד, ואין לסמוך עליהם בחיי היום יום).
ודרך אגב אזכיר דברי המליצה של אנשי מוסר, שאמרו שאם יש לאדם רק שעה מועטת ביום כדי ללמוד, מה עדיף שילמד הלכה או מוסר? וענו "תלמד מוסר – ואז תגלה שיש לך באמת מספיק זמן ללמוד גם את יתר התורה!".

לעוד שאלות של הרב ספרלינג